<h1>חשק שלמה על שיטה מקובצת</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מתני', הבא על אשה ובתה. פי' בת אשתו ובכלל זה בת בתה ובת בנה וחמותו ואם חמותו ואם חמיו דכולהו ילפי' מהך קרא דבת אשתו מגז"ש דהנה הנה זימה זימה ואע"ג דקתני אמו ואשת אביו והם זו בכלל זו משום דאינו חייב על א)אשת אביו לאחר מיתה וחייב משום אם, כך פי' הרי"ץ תוס'. [שיטה מקובצת]. א)0זה תמוה דהא פשוט דאשת אביו ג"כ חייב לאחר מיתה ואכן בלא"ה צריך למתני אם אמו לענין אנוסת אביו.
<h2>דף ג:</h2>
גמ', מותר [דעד כאן לא קבעי מיניה רבא מרב נחמן] העלם זה וזה בידו מהו [אלא אי חדא מחייב אי תרתי מחייב אבל מיפטר לגמרי לא בעא מיניה רב פפא אמר כו' והני עבודת כוכבים לא ידע דאסירן]. ס"א מותר האי העלם זה וזה בידו הוא תפשוט דבעי רבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו מהו תפשוט דאינו חייב אלא אחת אמר רב פפא כו' ועבודות הי הני נינהו דאסירי לא ידע. דידע דאסירא עבודת כוכבים והני עבודת כוכבים לא ידע דאסירן, ס"א דלא ידע דאסירא עבודת כוכבים א)ועבודות הני דאסירין לא ידע. שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות, תיבות וזדון עבודות בקצת ספרים ליתא. גליון. משמיה דרב ביבי אמר, [צ"ל] משמיה דרב ביבי בר אביי אמר. שם שבת ושם, [צ"ל] שם שבת קתני ושם. והא יש בתו, [צ"ל] והא איכא תו בתו (תיבת יש נמחק). והאיכא בת אשתו ובת (בתה) [בתו] וכו', [צ"ל] והאיכא בת בתו וכו', תיבות בת אשתו ואות ו' נמחק. גליון ומתיבת והאיכא עד תיבת רב אחא בקצת ספרים ליתא ע"כ. רב אחא בריה דרב איקא רמי דיליה אדיליה מי כו', ס"א רב אחא מתני לה להא דרב אחא ברי' דרב איקא משמיה דרב ביבי בר אביי ורמי דיליה אדיליה מי כו'. דאיכא המעלה והמעלה. ס"א ליתני המעלה והמעלה (ותיבת דאיכא נמחק). אבינכיהון, [צ"ל] בבונכיהון, אות א' י' נמחק. בינכיהון דשני הכי, [צ"ל] בבונכיהון דשני הכין, אות י' נמחק. הזהיר למאן, [צ"ל] הזהיר אי למאן. קאמרת מה היא כו' א"ל דהא פלוגתא, [צ"ל] קאמרת ומה היא כו' א"ל אין א"ל הא פלוגתא, אות ד' נמחק. ור"ל דתנו גבי, [צ"ל] ור"ל דתנן גבי, אות ו' נמחק. וקשיא לן ומ"ש גבי סקילות תני ידעוני, [צ"ל] וקשיא לן מ"ש גבי סקילות דתני ידעוני, אות ו' נמחק. ור' יוחנן אמר לך חלוקה דלאו, [צ"ל] ור' יוחנן אמר לך קרבן אמאי אתי אלאו חלוקה דלאו. בעל אוב מאי מעשה אית ביה, ס"א בעל אוב מאי מעשה זוטא אית ביה, מגדף מאי מעשה אית ביה, ס"א מגדף מאי מעשה זוטא אית ביה. קס"ד הקשת זרועותיו הוי מעשה זוטא אפי' לרבנן מיתיבי בעבודת כוכבים אינו, [צ"ל] קס"ד דהקשת זרועותיו לריש לקיש הוי מעשה אפי' לרבנן מיתיבי בע"ז לעולם אינו. כפיפת קומתו לרבנן, [צ"ל] כפיפת קומתו לא הוי מעשה השתא ר"ל כפיפת קומתו לרבנן. ואלא כי קאמר , [צ"ל] ואלא מאי כי קאמר. הוי מעשה זוטא אליבא, תיבת זוטא נמחק. אימא מודה ליה לרבי עקיבא, [צ"ל] אימא מודו ליה לרבי עקיבא, אות ה' נמחק. מתקיף לה רבא א"כ היינו כו' אלא אמר רבא מקטר לשד, [צ"ל] מתקיף לה רבה א"כ היינו כו' אלא אמר רבה מקטיר לשד. דבלאו הדין הוא, [צ"ל] דבלאו הֵיִדֵין הוא. אחד חובר גדול ואחד חובר קטן, [צ"ל] אחר חבר גדול ואחד חבר קטן. אמר אביי האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא אסור, [צ"ל] אמר אביי הילכך אפי' למיצמד זיבורא ועקרבא אסיר, תיבות האי מאן נמחק. לר' יוחנן דאמר כפיפת קומתו הוי מעשה, [צ"ל] לר' יוחנן דאמר כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה. [שיטה מקובצת]. א)0נראה דצ"ל והני עבודת כוכבים ידע דאסירן.
<h2>דף ד.</h2>
גמ', מה לכשב ועז שכן נתרבו אצל פסח. ה"ה דהוי מצי למימר אצל תמידא). הרא"ש ז"ל. [שיטה מקובצת]. א)0אינו מובן דהא בתמיד כתיב כבשים בני שנה ומהיכא תיתי נימא דעזים כשרים לתמיד וצ"ע.
<h2>דף ד:</h2>
גמ', ולאו מכרת. ס"א קס"ד דר"י דיליף חולין מקדשים אית ליה כרת בחלב חולין כי היכא דשמעינן ליה דדריש כל ובין לר"י ובין לרבנן לחיובי כרת דאפקי ליה מכי כל אוכל חלב אע"ג דרבנן לא דרשי כל כי כל דרשי ואלא לר"י. גליון. [אא"ה עיין בפירוש ראב"קא) עכ"ה. [שיטה מקובצת]. א)0ר"ל הרגמ"ה.
<h2>דף ט.</h2>
גמ', הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחת מהו. השתא לא משמע ליה דגופין מחלקין בשפחה חרופה וכו"ע אי א)גופן לאו מחולקין תבעי ליה בחמש העלמות דהא פשיטא דבשפחה אחת בחמש העלמות דלא מחייב אלא אחת. תוס'. [שיטה מקובצת]. א)0אולי צ"ל אי נמי תבעי ליה אי גופין מחלקין בחמש וכו'.
<h2>דף ט:</h2>
גמ', תורה אחת לקינויין הרבה. צ"ע דנזיר מנ"ל דאינו מביא אלא קרבן אחד על טומאות הרבה ושמא מדכתיב זאת תורת הנזיר אבל קשהא) למה לא פירש התלמוד. תוס' הרא"ש ז"ל. [שיטה מקובצת]. א) ועי' לעיל באות א' בשם התוס' דישבו קושיא זו.
<h2>דף יב:</h2>
גמ', לא נתכוונתי לעדות. והלשון תמוה דרוב עדיות לא בעו כוונה דאין צריך לומר אתם עדי אלא בעדי הודאה אבל בכל שאר עדיות אם ראו הדבר אף בלא כוונת העדות יכולין להעיד וא"כ אמאי פטור כיון שראוי להעיד וצ"ע. הרא"ש ז"ל. א)דילמא ר"ל לא היו זכורים בשעה שהשביעם. גליון מהר"י. [ז"ל מלאכת שלמה, דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות, פירש הרא"ש ז"ל ר"ל לא היינו זכורים מן העדות בשעה שהשביענו ע"כ. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל ואולי י"ל דר"ל דע"י שלא כוונו לעדות לא היו זכורים העדות בשעה שהשביעם.
<h2>דף יד.</h2>
תוס' ד"ה תפשוט וכו', או לא. הס"ד, ומה"ד כגון דאכל כוליא בחלבה משום דמשלים כוליא לחלב לשיעור כותבת וא"ת מ"מ משכחת לה פיגול ונותר כגון שהעלה כזית מן החלב [למזבח] דאין בו משום פיגול דפקע פיגולה ממנה ויתחייב עליו אנותר ועל מה שלא העלה חייב משום פיגול וי"ל כיון דבכזית אחת לא הוי תרוייהו [וחיובם לא הוי רק בב' זיתים] בהא לא איירי מתניתין דבמתניתין קתני יש אוכל אכילה אחת דמשמע על אותו זית מתחייב משום כולן והכא לא אפשר דהא דתני ביה"כ אע"ג דשני זיתים הם התם הם משלימים זה לזה דצריך כותבת דכך חיוב יה"כ אבל חיוב נותר וחיוב פיגול בזית אחד חייב משום אחד מהן דשיעורן בכזית ואי הוי תני תרוייהו הוי צריך למיתני שני זיתים א)וכן [כותבת] וה"ה דמצי למיתני שאכל כזית חלב וכזית בשר. תוס'. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל והא דנקט כוליא בחלבה לאו דווקא דה"ה דמצי למתני וכו'.
גמ', ואיסור מוסיף אית ליה וכו' אקדשיה מיגו כו', ס"א ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אית ליה והיכי משכחת לה כגון שנטמא קודם שהביא שתי שערות דאיסור חלב ואיסור טומאה בהדי הדדי קא אתיין אקדשיה מיגו כו'. מיגו דאסור בחתיכות, [צ"ל] מיגו דנאסר בחתיכות. איתוסף ביה לגבי, [צ"ל] איתוסף ביה נמי איסורא לגבי. הוא אסור אבל, [צ"ל] הוא דאסור אבל. דאיתוסף איסורא לגבי, [צ"ל] דאיתוסף ביה איסורא לגבי. מיגו דאיתוסף ביה וכו' לגבי חולין, ס"א מיגו א)דאיתסר ביה וכו' לגבי חולין. דפלגיה אנחיה, [צ"ל] ופלגיה אנחיה (אות ד' נמחק). כותבת דמחייב, [צ"ל] כותבת הוא דמחייב. דאכל כזית דם, [צ"ל] דאכל נמי כזית דם. עתי אפילו בטומאה ואפי' בשבת עתי במזומן קתני, [צ"ל] עתי ואפילו בטומאה עתי ואפילו בשבת עתי במזומן לו קתני. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל מיגו דאיתסר ביה נמי בחולין.
<h2>דף טו.</h2>
גמ', ר' אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות. גליון דאם עשה אב ותולדה מחייב תרתי וס"ד השתא שעשה האב והתולדה זה אחר זה מש"ה דייק דאי איתא דבאב ואב מחייב תרתי לשמעינן [הא] וכ"ש באב ותולדהא). מהר"י ז"ל אבות מדנקט אב ותולדה ולא נקט אב ואב ש"מ דלא מחייב באב ואב. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל וכ"ש באב ותולדה אלא מדנקט אב וכו' מחייב באב ואב. מהר"י ז"ל.
<h2>דף טז.</h2>
מתני', אמר לי הבא על הבהמה יוכיח. וא"ת לרב חסדא דאמר דמבעיא ליה לר"ע בימים שבינתים אי הוי ידיעה לחלק אי לא מאי משיב לו מבהמה דמאי ימים שבינתים שייך בה דבשלמא לגבי נדה שייך כדמפרש בגמרא וי"ל הא דהשיב לו כך לדבריו דר"א עצמו השיב דמחייב על כל ביאה וביאה וה"ק הבא על בהמה יוכיח דחייב לדידי וכמו כן גבי שבת. ג"ז חסר מתוס'. הבא על הבהמה יוכיח. כאן לא יש גופין מוחלקין ולא ימים שבנתים הויין ידיעה דהא דמוקי בגמרא בהמות או נדות א)שאר תנאים אינם מודים דחייב על כל אחת ואחת אלא שהשיבוהו לפי שיטתו. [שיטה מקובצת]. א)0אולי צ"ל היינו לפי דעת שאר תנאים שאינם מודים לדברי ר"א דחייב וכו'.
<h2>דף טז:</h2>
גמ', וכי בעי מיניה שגגת שבת כו'. תימה לרב חסדא מאי ראיה מביא ר' אליעזר מבהמה דמאי ימים שבינתים איכא דאין לה ימי היתר ואין לפרש הבא על הבהמה יוכיח שאם בא ה' ביאות אפילו על בהמה אחת חייב על כל אחת ואחת שהרי ר"א מחייב על כל כח וכח וכ"ש מלאכות הרבה בשבתות הרבה דא"כ מה השיב ר"ע בהמה כשבת כי היכא דמבעיא ליה בשבתות הרבה א)מבעיא ליה בבהמה ואי [לא] בבהמה אחת איירי פשיטא ליה לר"ע כיון דגופין מחולקין וצ"ע. הרא"ש. [בשיטמ"ק דפו"י, דא"כ מה השיב ר"ע הבהמה כשבת כי היכי דמבעיא לי בשבתות הרבה מיבעיא לי נמי בבהמה ואי בבהמה א' איירי פשיטא ליה לר"ע כיון דליכא גופין מוחלקין וצ"ע. תוס' הרא"ש ז"ל. ועיין תוס' לעיל במשנה]. [שיטה מקובצת]. א)0נראה דצ"ל מיבעיא ליה בבהמות הרבה דאי לא בבהמה אחת איירי בוודאי פשיטא ליה לר"ע דחייב על כל אחת ואחת כיון דגופין מוחלקין.
<h2>דף יח.</h2>
גמ', בא עובד כוכבים ואכל את הראשונה כו'. לחייא בר רב דאמר לעיל דיש אם למקרא ה"נ בהא פליגי דת"ק דפוטר סבר יש אם למקרא ובעינן שתי חתיכות והכא כי אכל ישראל השניה לא היה רק חתיכה אחת ורבי מחייב דסבר יש אם למסורת וכן לר' זירא דבעינן ב' חתיכות משום דאי אפשר לברר איסוריה ומש"ה פוטר ת"ק ורבי סבר לא בעינן לברר איסוריה אלא לרב נחמן דאמר דבעינן ב' חתיכות משום דאיקבע איסוריה בשלמא לת"קא) דפוטר דבעינן קביעות לאיסוריה אלא לרבי מאי טעמא מחייב הא לא איקבע איסורא דכה"ג אמר תלמודא לעיל דלא איקבע איסורא וצ"ל דלרב נחמן ג' מחלוקות בדבר כו' כמו שכתבתי ומיהו צ"ע דלרב נחמן מנ"ל האי סברא דבקביעות תליא מילתא ושמא י"ל דמשמע ליה דתנא דידן ס"ל כרבי דמחייב בכה"ג ולא שמעינן ליה דמחייב בחתיכה אחת ממש אלמא בקביעותא תליא מילתא. [שיטה מקובצת]. א)0לכאורה צ"ל להיפך בשלמא לרבי דמחייב ניחא דהא איקבע איסורא אבל לרבנן מ"ט דפטרי הא איקבע איסורא דכה"ג אמר תלמודא לעיל דמקרי בכה"ג איקבע איסורא כצ"ל.
<h2>דף כא.</h2>
רש"י ד"ה נבלת בהמהא). דאי בחלב בהמה טמאה למאי איצטריך למיתני כיון דתנא בהמה טמאה דבטמאה אין חילוק בין בשרה לחלבה. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל בהמה טמאה וחלב לא גריס הכא דאי וכו'.
<h2>דף כד:</h2>
רש"י ד"ה מאי לאו דבריו קיימין והדרא למרה. [צ"ל] מאי לאו דבריו קיימין דהדרא למרה, אות ו' נמחק. ד"ה לא דבריו קיימין ולא קני לה וכו', ומיהו בקשיא קמייתא דחייה כי האי גוונא ולקמן דלא מצי לדחוייה שנייה הכי. [צ"ל] ומיהו כל כמה דמצי לדחויי לא משני הכי, מתיבת בקשיא עד תיבת ולקמן נמחק. ד"ה וקתני לא אמר כלום וכו', דר"ל ורב ששת דאמרו דבריו. [צ"ל] דר"ל דאמר דבריו, תיבות ורב ששת ואות ו' נמחק. ד"ה מדין ודברים סילק נפשיה וכו', כולהו מדין ודברים. [צ"ל] כולהו אדין ודברים. שם, מוחזקת שלי הוא. [צ"ל] מוחזקת ששלי הוא. ד"ה אלא לת"ק וכו', ותיובתא דר"ל ודרב ששת. על תיבות ודרב ששת נרשם על כל תיבה קו מלמעלה להורות כי לפי דעתו ראוי למחקו. ד"ה (אלא) אשם ודאי. תיבת אלא נמחק. ד"ה ה"ג רב אשי אמר משום דמיחזי כזבח פסול וכו', רב אשי דמיחזי שלאחר זריקה אירע בו פסול ואתי למימר קדשים שנפסלו נקברים. א)אשם דהא לא נודע לו עד לאחר זריקה שנזרק הדם הרואה יאמר. שם, דמיחזי שלאחר זריקה. תיבת דמיחזי נמחק. [שיטה מקובצת]. א) נראה דהוא ציון על רש"י ד"ה ה"ג רב אשי אחר תיבות רב אשי צ"ל דכיון דלא נודע לו וכו' יאמר דקדשים שנפסלו נקברים.
<h2>דף כה:</h2>
גמ', אבל שעיר המשתלח דמכפר על עבירות מצות ידועה. גליון לא מצי למימר דר"ל מידי דבר חטאת לפי דעל זה אנו דנין לומר דאין מכפר אלא מידי [דלאו] בר קרבןא) ולא מצי למימר אם חטא במזיד ס"א דעל מצוה ידועה דשעיר הנעשה בפנים אינו מכפר עליו הא ליתא דהא אמרינן בפ"ק דשבועות דשעיר הנעשה בפנים מכפר על [זדון] טומאת מקדש וקדשיו אלא צריך לפרש דאינו מכפר על מצוה ידועה שאינה של טומאת [מקדש וקדשיו] כו' דשעיר (פנימה) [הפנימי] [אינו] מכפר [אלא] על טומאת מקדש וקדשיו (אלא) ור"ל שעיר פנימי שאין מכפר על שאר עבירות שאינה של טומאת מקדש וקדשיו אבל שעיר המשתלח מכפר נמי על שאר עבירות וה"ה דמצי למימר זה מרובה כפרתו וזה אין מרובה כפרתו. תוס' הר"י ז"ל. [נוסח דפוס ישן. אבל שעיר המשתלח דמכפר על עבירות מצות ידועה לא מצינן למימר דר"ל מידי דבר חטאה לפי דעל זה אנו דנין לומר דאין מכפר אלא מידי דבר קרבן ולא מצינן למימר אם חטא במזיד דליתא דשעיר פנימי מכפר על זדון טומאת מקדש וקדשיו אלא ר"ל שעיר פנימי אין מכפר על שאר עבירות שאינם של טומאת מקדש וקדשיו אבל שעיר המשתלח מכפר נמי על שאר עבירות וה"ה דמצינן למימר מרובה כפרתו ואין מרובה כפרתו]. [שיטה מקובצת]. א) נראה דצ"ל דלא מצי למימר דעל מצוה ידועה ר"ל אם חטא במזיד דשעיר הנעשה בפנים וכו'.
<h2>דף כז.</h2>
רש"י ד"ה בעלי חיים נדחין וכו', ואין למידין הימנה. גליון א)וי"ל אע"ג דמשנה היא ופליגי ר' יהודה ור"ש מ"מ בעי לאשמועינן כמאן סבר ר' יוחנן. [שיטה מקובצת]. א) צ"ל גליון וא"ת מתניתין היא ביומא.
<h2>דף כח.</h2>
גמ', ומביא חובתו מדמי עולתו והא הכא דליכא לא לקיחה ולא עשיה וקתני מביא חובתו. תימה לי מאי פריך לרב חסדא דאיהו קינין קאמר דאין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אבל בדמים לא קאמר. ס"א וי"ל דמשמע ליה דרב חסדא קאמר נמי למילתיה בכל הקרבנות דאין קביעות עליהן אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן ולכך פריך עלה א)מהא. דהא מקרא קא יליף ולקחה שתי תורים ועשה הכהן אחד חטאת וקרא בקינין משתעי אבל יכול להקדיש בכל עת שירצה וצ"ע. הרא"ש ז"ל. [שיטה מקובצת]. א) נראה דמתיבת ס"א עד תיבת מהא צ"ל מוקף בחצי מרובעים.
